--
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. לג,ב וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם--עַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם.
שאלה:
למה משה כתב " אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם" והתורה חזרה והפכה " מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם"?!
פירוש יפה ששמעתי השבת מפי תלמיד חכם מישיבת מחנה ישראל בירושלים, לצערי איני זוכר בשם מי, משל לאב שהחליט לחתן את בנו ומצא לו כלה בעיר אחרת. האב סגר את השידוך וחזר לקחת את בנו לעיר של כלתו.
הם יצאו לדרך. אחרי זמן מה שאל אותו הבן, כמה זמן אנחנו כבר נוסעים, אמר לו יום מאז שיצאנו. לאחר זמן מה שוב שאל. וענה לא האב, הנה אנחנו נוסעים כבר יומיים.
אמנם, לאחר זמן מה, שאל האב את העגלון, כמה זמן יש לנו עוד לנסוע עד עיר פלונית, והעגלון אמר לו עוד כך וכך ימים.
שאל אותו הבן: אבא, הלא כששאלתי אותך על זמן שנותר לנו לנסוע, השבת כך וכך זמן אנחנו כבר בדרך. מדוע כששאלת את העגלון, ענה לך כך וכך ימים ונגיע?
ענה לו האב, הרי אני יודע מה טיבה של הכלה, והני מצפה לראות אותה בשבילך, כי אני יודע למה לצפות. אמנם, הנך שטרם הכרת אותה, תוכל להעריך את הזמן שלנו בדרך ביחס לנקודה שאתה מכיר, שזה מקום ממנו יצאת.
אותו כנ"ל בפרשה שלנו. משה, ידע ברוח קודשו מה טיבה של ארץ המובטחת, לכן כתב בלשון הזאת "את מוצאיהם למסעיהם”. כלומר כוונתו הייתה לדרך, למסע לקרת משהו שהיה לו ידוע מראש.
אמנם העם, לא ידע מהי ארץ ישראל ומה טיבה האמיתי, לכן המסע שלהם היה ביחס לארץ המצרים והכאב שחוו שם, שהיא ארץ מוצאיהם.
למשל זה נמשל נפלא לחיים שלנו. יש שתי דרכים שאנחנו יכולים להתייחס לחוויה שלנו כאן ועכשיו על פני ציר הזמן.
אחת, שהיא לדעת את הכאב של העבר ולברוח ממנו. לצאת למסע לעבר הלא ידוע מתוך החלטה לא לחזור למה שהיה. כשברקע הזיכרון של החוויה של העבר.
ויש דרך אחרת, שהראה לנו משה, זה לחיות מתוך זכרון של עתיד, זכרון בהיר של החזון שלנו לגבי מה שעתיד להיות. וכך להתאים ולעצב את המציאות של כאן ועכשיו בהתאם למה שאנחנו רואים בעיני רוחנו בעתיד. לצאת למסע מתוך תשוקה וציפייה לטוב האמיתי והמוחלט שאנחנו עתידים לקבל.
אין דרך טובה יותר לחזות את העתיד, אלא להמציא אותו. (פיטר דרוקר). מסכימים?
אני מאחל לכולנו לחיות את ההווה שלנו מתוך אומץ ותעוזה לקרת העתיד הטוב והנרצה..
שבוע טוב לכולם :-)
